כשהסטונס ניגנו בהופעה את "Paint it black", הידיים שלי היו מושטות מעלה באוויר. שלושת חברי ואני, יחד עם עשרות האלפים שבפארק, קופצים באוויר בטירוף, גופי נע לפי הקצב...

היום, בחלוף כשנה ממי שהיתה פרידתי מאישתי, עלתה בי ההבנה כי כל מכתבי האהבה שכתבתי לה אי פעם נכתבו לאחת שהיא לא היתה בשבילי, או אולי למי שהיא היתה פעם...

החיים מלמדים אותך שלא משנה כמה גדולה היתה האהבה שלך, כמה הבטחות שמעת וכמה חלומות חלמתם יחד כמה שירי אהבה כתבת לה...

אחרי שהלכת מכאן, באמת... באמת שרציתי לצאת ולרוץ אחרייך. אבל הרוח... הרוח היתה כל כך חזקה...

גם בטבע בין עונה לעונה, יש מרווח לחפיפה כדי לתת לאנשים להחליף מלתחה, לבעלי החיים ללכת לישון או להתעורר, לאחרים פשוט...

פעם חבלי העבר משכו אותי אחורה נאחזתי בהם כי זה כל מה שהיה לי כל מה שהכרתי בחיים ובעצמי נבע משם - מהעבר חבלי העבר היו בשבילי כמו חבלי הצלה...

היו פעמים שהשתיקה שלך היתה התשובה והיא אמרה הכל כל כך ברור כל כך נכון כל כך אמיתי יותר מכל מה שיכולת לומר במילים...

פתוח פרק חדש בחיים. יש שמכנים זאת להפוך דף ולא סתם! כי כמו במחברת גם בחיים כשהופכים דף...

לאחרונה היא היתה זהירה. המילים שהיא קנתה עלו לה ביוקר .ההבטחות שקיבלה הגיעו ריקות .אז היא הפסיקה לצפות שמשהו טוב יקרה...

אין לי הרבה אושר בתוכי. אבל פגשתי בו לא מעט.. וזה בסדר ככה, שהוא הולך וחוזר. לא נשאר....

לא שברת לי את הלב, רק לקחת חתיכת מהפאזל, שהרכיב את תמונת חיי היפה.על חתיכת הפאזל שלקחת הופיעה דמותך, ועכשיו בתמונה יש חור. אך בקרוב תופיע מישהי חדשה...

הכרנו, יצאנו לשתות, שפתותינו נפגשו, נסענו לצפון, הלכנו לישון, התאהבנו, רצינו לגעת, עשינו אהבה...

שעות אחר הצהריים. ביום קיץ חמים שכזה. את מחכה לי בחוף בשעה הזו שהשמש מתחילה לצנוח לים והכל נצבע בזהב...

ככל שאני מתבגר וצובר נסיון חיים אני מבין יותר ויותר את המשמעות של להיות אדם ראוי. של להיות חבר טוב, אח טוב, בן טוב, אבא טוב, בן זוג טוב....

עזבתי חוף מבטחים בכדי למצוא את עצמי מחדש. גיליתי כל כך הרבה דברים שלא ידעתי שיש בי...

אני זוכר את טקסי יום השואה כילד בבית הספר היסודי. אני עומד שם, ילד קטן שעל כתפיו מניחים בעדינות את כובד הסיפור ההיסטורי הנוראי ביותר שעם כלשהו חווה אי פעם...

שוב חלום הבלהות הזה... דניאל קוראת בשמי ואני קורא בשמה, אבל ים גדול וסוער מאיים להטביע אותנו, ומפריד בינינו בלילה של ירח מלא....

רק לפני 24 שעות הייתי עדיין בבית, מתהפך מתחת לפוך הרך ונצמד אל גופה של דנית כמו כפית לדבש, ממלא את הריאות שלי בריח המתוק של שיערה....

הבכתי אותך אבל המשכת להביט בי את מארץ האוהבים ושם הפחד לא משחק תפקיד לפעמים זה נראה שרק אני חושב אחרת...

אני לא יודע למה נזכרתי היום בבוקר באהבה הראשונה שלי. זה קרה לי כשהייתי כבן 10 וקראו לה חוה שפירא. היא גרה אחרי הכיכר בהמשך הרחוב בו גרנו בהוד השרון. עד אז לא ידעתי מה זה אומר להתאהב. כל מה שרציתי זה ללכת איתה ברחוב יד ביד....

ברירת המחדל מעולם לא היתה ברירה, כי... הפער בין המצוי לרצוי רק מתרחב בי. לא משחק משחקים אין חוקים כאן. יש פעולות, יש תגובות ויש מעט זמן ...

היו אלו ימים שהסתובבתי חסר מנוחה. ימים שנראה היה שצרות נוחתות עלי בתיאום נדיר ואני חווה סוג של צניחה חופשית במצב הרוח. יום העצמאות והזיקוקים הצבעוניים שקישטו את שמי הלילה ההוא כבר מאחורינו ועם כל האהבה שלי למדינה, אני מרגיש שאני במרדף אחרי הזנב שלי. לא קל לחיות כאן, ולרוב מכאוביו של האב הגרוש שהנני, עדיין לא הספקתי להתרגל....

בכל פעם כשמתחילה האזעקה וכל האנשים ברחוב מתחילים לרוץ ולחפש מחסה בטוח מפני הטילים, מר אגמוני נעמד על מקומו, מרים את ידיו לשמיים וצועק...

בעולם מוטרף אהיה לך אי של שפיות. בעולם שסוגר עלייך אהיה רוח מתחת לכנפייך...