בין ריסון ציפיות לאופטימיות לא מנומקת אתה כבול לנדנדה מוטרפת בפארק התמימות של הילד שהיית. לאורך זיכרון תחנות חייך......

כשהבטתי בעינייה לראשונה ראיתי בעיני רוחי את כל חייה פרוסים לרגלי כמו נוף הנשקף מהר ביום בהיר ראיתי מהיכן היא באה ואת כל הדרך שהיא עשתה ...

אני אוהב שתיקות סוערות, מעט מילים עם משמעות גדולה, דקויות עטופות בלבול, צניעות שמרימה את הראש...

ברירת המחדל מעולם לא היתה ברירה, כי... הפער בין המצוי לרצוי רק מתרחב בי. לא משחק משחקים אין חוקים כאן. יש פעולות, יש תגובות ויש מעט זמן ...

מצליח לחמוק מעוצמות הרגש. אורב בדריכות לריגוש הבא כמו חיה לטרף. מסרב להתמודד עם כל מה שקשה. מכור לטעויות ורודף סערות ללא הרף...

שעות אחר הצהריים. ביום קיץ חמים שכזה. את מחכה לי בחוף בשעה הזו שהשמש מתחילה לצנוח לים והכל נצבע בזהב...

הבכתי אותך אבל המשכת להביט בי את מארץ האוהבים ושם הפחד לא משחק תפקיד לפעמים זה נראה שרק אני חושב אחרת...

פתוח פרק חדש בחיים. יש שמכנים זאת להפוך דף ולא סתם! כי כמו במחברת גם בחיים כשהופכים דף...

החיים מובילים אותך לצמתים שבהם אתה צריך להחליט לאן לפנות. לא פעם אתה מתקשה לבחור ולזהות את הדרך שתוביל אותך למקום הטוב ביותר עבורך....

מאז שזה נגמר את מהלכת בעולם מרגישה בודדה לא משנה כמה צבע שמה על עצמך את מרגישה אפורה....

שוב חלום הבלהות הזה... דניאל קוראת בשמי ואני קורא בשמה, אבל ים גדול וסוער מאיים להטביע אותנו, ומפריד בינינו בלילה של ירח מלא....

ככל שאני מתבגר וצובר נסיון חיים אני מבין יותר ויותר את המשמעות של להיות אדם ראוי. של להיות חבר טוב, אח טוב, בן טוב, אבא טוב, בן זוג טוב....

אין לי הרבה אושר בתוכי. אבל פגשתי בו לא מעט.. וזה בסדר ככה, שהוא הולך וחוזר. לא נשאר....

אהבה אינה עומדת על דבר. היא לא יושבת וגם לא תלויה. אהבה, או שהיא קיימת או שלא. אי אפשר להסביר או להגדיר אותה. היא מורכבת ושונה בכל פעם....

לא שברת לי את הלב, רק לקחת חתיכת מהפאזל, שהרכיב את תמונת חיי היפה.על חתיכת הפאזל שלקחת הופיעה דמותך, ועכשיו בתמונה יש חור. אך בקרוב תופיע מישהי חדשה...

כשאתה משתנה, האנשים שמסביבך לא תמיד מקבלים זאת. חלקם נוטים לטעות ולחשוב שזו קריזה זמנית או ´תקופה´ שעוברת עליך...

אני לא יודע למה נזכרתי היום בבוקר באהבה הראשונה שלי. זה קרה לי כשהייתי כבן 10 וקראו לה חוה שפירא. היא גרה אחרי הכיכר בהמשך הרחוב בו גרנו בהוד השרון. עד אז לא ידעתי מה זה אומר להתאהב. כל מה שרציתי זה ללכת איתה ברחוב יד ביד....

לאחרונה היא היתה זהירה. המילים שהיא קנתה עלו לה ביוקר .ההבטחות שקיבלה הגיעו ריקות .אז היא הפסיקה לצפות שמשהו טוב יקרה...

שיחה עם אקס/ית שבועיים אחרי פרידה...

בעולם מוטרף אהיה לך אי של שפיות. בעולם שסוגר עלייך אהיה רוח מתחת לכנפייך...

החיים מלמדים אותך שלא משנה כמה גדולה היתה האהבה שלך, כמה הבטחות שמעת וכמה חלומות חלמתם יחד כמה שירי אהבה כתבת לה...

איזה סיוט! הלכתי לי ברחוב הבוקר, פתאום שמעתי- "הנה ההוא מהבלוג!" - מישהי שאני לא מכיר לוחשת בהתלהבות לשתי החברות שלה. היא צעדה לכיווני בנחישות ושאלה אם אפשר להצטלם. די התפלאתי כי זו היתה פעם ראשונה שלי אי פעם...

בואי נחליט להיות תמימים, כאילו אף פעם לא שיקרו לנו, נביט אחד בשני כאילו מעולם לא שברו לנו הלב, כאילו לא נכוונו, ולא נשרפנו, ולא בגדו בנו, לא זרקו אותנו, ולא גנבו לנו את החלומות...

בכל פעם כשמתחילה האזעקה וכל האנשים ברחוב מתחילים לרוץ ולחפש מחסה בטוח מפני הטילים, מר אגמוני נעמד על מקומו, מרים את ידיו לשמיים וצועק...

גם בטבע בין עונה לעונה, יש מרווח לחפיפה כדי לתת לאנשים להחליף מלתחה, לבעלי החיים ללכת לישון או להתעורר, לאחרים פשוט...

בארון הבגדים שלי אני תמיד משאיר קצת מקום פנוי, ממש כמו הפינה הפנויה שיש לי בלב...

לא רוצה לדוג אותך ברשת, לא לקבל עלייך המלצה מאפליקציה, לא רוצה להכיר אותך במועדון, או במסיבה גדולה, עם כל המי ומי ומה...

רק לפני 24 שעות הייתי עדיין בבית, מתהפך מתחת לפוך הרך ונצמד אל גופה של דנית כמו כפית לדבש, ממלא את הריאות שלי בריח המתוק של שיערה....

כשהסטונס ניגנו בהופעה את "Paint it black", הידיים שלי היו מושטות מעלה באוויר. שלושת חברי ואני, יחד עם עשרות האלפים שבפארק, קופצים באוויר בטירוף, גופי נע לפי הקצב...

היו אלו ימים שהסתובבתי חסר מנוחה. ימים שנראה היה שצרות נוחתות עלי בתיאום נדיר ואני חווה סוג של צניחה חופשית במצב הרוח. יום העצמאות והזיקוקים הצבעוניים שקישטו את שמי הלילה ההוא כבר מאחורינו ועם כל האהבה שלי למדינה, אני מרגיש שאני במרדף אחרי הזנב שלי. לא קל לחיות כאן, ולרוב מכאוביו של האב הגרוש שהנני, עדיין לא הספקתי להתרגל....

הכרנו, יצאנו לשתות, שפתותינו נפגשו, נסענו לצפון, הלכנו לישון, התאהבנו, רצינו לגעת, עשינו אהבה...

עזבתי חוף מבטחים בכדי למצוא את עצמי מחדש. גיליתי כל כך הרבה דברים שלא ידעתי שיש בי...

אחרי שהלכת מכאן, באמת... באמת שרציתי לצאת ולרוץ אחרייך. אבל הרוח... הרוח היתה כל כך חזקה...

היו פעמים שהשתיקה שלך היתה התשובה והיא אמרה הכל כל כך ברור כל כך נכון כל כך אמיתי יותר מכל מה שיכולת לומר במילים...

היום, בחלוף כשנה ממי שהיתה פרידתי מאישתי, עלתה בי ההבנה כי כל מכתבי האהבה שכתבתי לה אי פעם נכתבו לאחת שהיא לא היתה בשבילי, או אולי למי שהיא היתה פעם...

הו כאב כאב... מה עשית לי, מה חיזקת בתוכי... את הטוב הזה, הרכות, האנושיות...

אני זוכר את טקסי יום השואה כילד בבית הספר היסודי. אני עומד שם, ילד קטן שעל כתפיו מניחים בעדינות את כובד הסיפור ההיסטורי הנוראי ביותר שעם כלשהו חווה אי פעם...

לא משנה מה, כל לילה לפני שהילדה שלי נרדמת אני מספר לה כמה נפלאה היא ועל כל הדברים הטובים שהיא עשתה היום. ושוב אני אומר לה כמה שאני...

אתמול בשעות הערב בבית, רק אני ואטרף, הכלב שלי, בן ה-12. נזכרתי שכשהוא היה כלבלב צעיר אשתי דאז ואני האמנו שהוא לא יזדקן אף פעם. היינו נוהגים להתווכח בצחוק מי יקח אותו אם אי פעם ניפרד....

פעם חבלי העבר משכו אותי אחורה נאחזתי בהם כי זה כל מה שהיה לי כל מה שהכרתי בחיים ובעצמי נבע משם - מהעבר חבלי העבר היו בשבילי כמו חבלי הצלה...

קרני השמש הפילו אור / על ההילה שמסביבך / הן נגעו במדבר של עורך / ובקטיפה של שערך...