אושר בא לבקר
אין לי הרבה אושר בתוכי
אבל פגשתי בו לא מעט.
וזה בסדר ככה, שהוא הולך וחוזר
לא נשאר.
לא מזמין אותי לבוא ולא משאיר לי מפתח.
כך שתמיד אדע להעריך כמה טוב להיות בו
כמו חבר טוב שכל פעם שבא לבקר
ומשפר לך את ההרגשה.
פעם הוא חיכה לי על כיסא נוח בודד על שפת הים
או בזרועותיה של אהובה
בשבת שנכנסת
בשיר שניגן ברדיו בדיוק בזמן
בסיאסטה נטולת דאגות
בצלצול טלפון מיוחל
בדמעות של התרגשות.
הוא ואני נפגשים לפחות פעם ביום
לפעמים הוא בא ונשאר עד שאני נרדם עם חיוך
לפעמים רק לשעה
או דקה קצרה.
לפעמים בא קטן,
ולפעמים כל כך עצום שקשה לליבי להכילו.
לפעמים זה פשוט משהו טעים ששמו לי בפיתה
או כמה חברים שצוחקים איתי מבדיחה
משתקף מולי בעיניה של ילדתי
מהדהד כשאני על פסגה של הר
או זורם דרך כפות רגליי המשכשכות במי הנהר.
מצאתי אותו פעם יושב
ממש ליד הבית,
בין הכיכר לעץ האלון.
בפעם אחרת,
הוא בדיוק חצה את הכביש כשפניתי לשד' בן גוריון.
הוא היה היא
והיא חייכה
וזה באמת היה שמה-
אושר
