כשהבטתי בעינייה לראשונה
ראיתי בעיני רוחי את כל חייה פרוסים לרגלי
כמו נוף הנשקף מהר ביום בהיר
ראיתי מהיכן היא באה
ואת כל הדרך שהיא עשתה
עד אלי
מבלי לדעת
את כל הרמות שכבשה
כל המורדות שבכתה
את הנהרות שחצתה
והצלקות על ברכי תפילתה

נדהם
שגם אני הייתי בדרכי שלי אליה
ולא ידעתי
ודרכינו הצטלבו על אותה גבעה נישאה
שאליה שנינו שמנו פעמינו
וגם היא יכולה לראות
את עברי, את דרכי
ימים של הליכה בתלם
שחייה נגד זרם
צוקי מציאות מתפוררים בהם נאחזתי
לא ליפול

אף שרציתי לעשות איתה
את כל הזמן שאבד
הזמן צחק
וגרל אותנו
להיפגש דווקא כאן
זהו אינו אבסורד
כי אם קסם
כי רק מכאן
מהמקום הרם
שנינו יכולים לראות
יחד,
בית,
מחר,
עולם שלם לגלות
ופסגות חדשות לכבוש יחדיו