מארץ האוהבים
הבכתי אותך
אבל המשכת להביט בי
את מארץ האוהבים ושם הפחד לא משחק תפקיד
לפעמים זה נראה שרק אני חושב אחרת
והיחיד שטועה
וזו התאבדות להאמין שהפעם זה שונה.
אם יותר מדי עצוב
אני לא נשאר
אם קר מדי
אני לא נשאר חשוף
כי מה אם פתאום לא תרצי בי...
תמיד אני רץ
רחוק
ואז נופל על האדמה בלי רחמים
לרוב אני מתרסק לרסיסים
לפני שאני נוסק
מבפנים.
זה מה שיש לי לומר בסוף היום
כלום לא הגיוני
לאף אחד
מלבדי.
זה אני שמחזיק את המפתח
לכל מה שסגור מאחורי דלתות כאב.
חיוך הוא רק עיוות שפה
מבטא תקווה
לפעמים חלום שהתגשם
לפעמים רק מבוכה
של מי שבא מארץ האוהבים
