ככל שאני מתבגר וצובר נסיון חיים אני מבין יותר ויותר את המשמעות של להיות אדם ראוי. של להיות חבר טוב, אח טוב, בן טוב, אבא טוב, בן זוג טוב.

את השפעת התנהגותי על החיים של אחרים, וכמובן על אלו שלי.

 

"טוב" זה שם המשחק. טוב זה משהו שאני רוצה להיות, מה שאני רוצה לעשות. זה מה שאני רוצה מסביבי בחיי.

למעשה אני אחד, אבל אנחנו שניים. יש אותי ויש אותו.

אני המתוסבך, התוהה והטועה. החוטא והמתייסר.

הוא הטהור, החלק האלוהי שבי. זה שיש לו רק אמת אחת, והיא היחידה. הוא זה שלא משתנה.

 

כך שנינו, אני ועצמי, הולכים יחד יד ביד. כל מה שאני עושה, כל מה שאני אומר, הוא כותב על לוח ליבי וספר זיכרונותיי.

הוא זה שחי איתי בכל שנייה. זה שהולך לישון איתי בלילה, ומתעורר איתי בבוקר. זה שמביט בי במראה...

כדי לחיות עמו בשלום הוא חייב לאהוב את מה שהוא רואה, להיות שלם עם מעשיי, לכבד את בחירותיי ולהבין את פחדיי.

אדם יכול לשקר לכל העולם, אבל לא לעצמו. אני זה שצריך לחיות עם השקרים ועם האמיתות שלי.

כשאני צוחק, האם הוא צוחק איתי או לועג לי? וכשאני בוכה, האם הוא מתבייש בי או מבין אותי?
נשמע פשוט, אך לי זה לא בהכרח מובן מאליו.

 

היו זמנים שלא יכולתי לסבול את עצמי, ששעממתי את עצמי, שלא אהבתי את חברת עצמי כשהייתי לבד, שהלכתי לישון עם נקיפות מצפון, עם פחדים מהמחר.
היו אף ימים שכמקשה אחת שלמה, לא אהבתי את חיי. הרגשתי שהם נגדי, ואני הייתי נגדם. הייתי נגד עצמי, כי לא חייתי בשלום עם בחירותיי, או שהרגשתי שהמציאות נכפתה עלי.

האויבים שלי היו הזמן והלבד... ושניהם יחד הפגישו אותי עם כל מה שלא היה לי נוח איתו.

 

היום אני מבין, היום אני יודע, שאני לא יכול לצפות מאנשים לאהוב אותי אם אני לא אוהב אותי. שיכבדו אותי אם אני לא מכבד אותי. שיימשכו אלי אם אני לא נמשך לעצמי. שיתעניינו בי אם אני לא מעניין אותי.

איני יכול לתת לאחרים ולאהוב אחרים בניקיון ושלמות מבלי לתת לעצמי, לאהוב את עצמי.

אני עדיין חוטא לפעמים, כושל אך יותר מודע, מזהה יותר מהר את הטעויות.
אני משתדל לקבל את ההחלטות הנכונות שיאפשרו לי לחיות בשלום עם עצמי בעתיד הרחוק, ולא רק בטווח הקרוב.

 

אז אני משתדל לעשות טוב. לא משנה אם זה לעצמי או למישהו אחר. העיקר לעשות טוב.

אני נמנע מלשים את עצמי במקומות או עם אנשים שלא עושים לי טוב. 
אני מבין שלעשות טוב לעצמי לא בהכרח אומר להיות אגואיסט, אלא להיפך- זה מאפשר לי למלא את עצמי בכוחות ויכולות נתינה.
ותהיו בטוחים שכשאני עושה "טוב" למישהו אחר, אני לא עושה את זה בשבילו.
אני עושה את זה בשביל עצמי. אני עושה את זה למען החלק האלוהי שבי, שגדל ומתחזק...

 

כך, כולם מרוויחים ונהנים _)

 

{נכתב במקור ב-14 ינואר 2013}