בין ריסון ציפיות לאופטימיות לא מנומקת אתה כבול לנדנדה מוטרפת בפארק התמימות של הילד שהיית. לאורך זיכרון תחנות חייך......

אני אוהב שתיקות סוערות, מעט מילים עם משמעות גדולה, דקויות עטופות בלבול, צניעות שמרימה את הראש...

ברירת המחדל מעולם לא היתה ברירה, כי... הפער בין המצוי לרצוי רק מתרחב בי. לא משחק משחקים אין חוקים כאן. יש פעולות, יש תגובות ויש מעט זמן ...

מצליח לחמוק מעוצמות הרגש. אורב בדריכות לריגוש הבא כמו חיה לטרף. מסרב להתמודד עם כל מה שקשה. מכור לטעויות ורודף סערות ללא הרף...

מאז שזה נגמר את מהלכת בעולם מרגישה בודדה לא משנה כמה צבע שמה על עצמך את מרגישה אפורה....

אין לי הרבה אושר בתוכי. אבל פגשתי בו לא מעט.. וזה בסדר ככה, שהוא הולך וחוזר. לא נשאר....

לאחרונה היא היתה זהירה. המילים שהיא קנתה עלו לה ביוקר .ההבטחות שקיבלה הגיעו ריקות .אז היא הפסיקה לצפות שמשהו טוב יקרה...

בעולם מוטרף אהיה לך אי של שפיות. בעולם שסוגר עלייך אהיה רוח מתחת לכנפייך...

בואי נחליט להיות תמימים, כאילו אף פעם לא שיקרו לנו, נביט אחד בשני כאילו מעולם לא שברו לנו הלב, כאילו לא נכוונו, ולא נשרפנו, ולא בגדו בנו, לא זרקו אותנו, ולא גנבו לנו את החלומות...

גם בטבע בין עונה לעונה, יש מרווח לחפיפה כדי לתת לאנשים להחליף מלתחה, לבעלי החיים ללכת לישון או להתעורר, לאחרים פשוט...

בארון הבגדים שלי אני תמיד משאיר קצת מקום פנוי, ממש כמו הפינה הפנויה שיש לי בלב...

לא רוצה לדוג אותך ברשת, לא לקבל עלייך המלצה מאפליקציה, לא רוצה להכיר אותך במועדון, או במסיבה גדולה, עם כל המי ומי ומה...

עזבתי חוף מבטחים בכדי למצוא את עצמי מחדש. גיליתי כל כך הרבה דברים שלא ידעתי שיש בי...

קרני השמש הפילו אור / על ההילה שמסביבך / הן נגעו במדבר של עורך / ובקטיפה של שערך...