ים האהבה
שעות אחר הצהריים
ביום קיץ חמים שכזה
את מחכה לי בחוף בשעה הזו שהשמש מתחילה לצנוח לים והכל נצבע בזהב
אני מגיע מכיוון צפון בנסיעה לאורך רצועת החוף הרחבה
הגלגלים מבהילים את העפר הרדום המלוטף רוח למעוף חרישי
הבריזה נושבת ואני רואה מרחוק איך שיערך המתבדר מסתיר לך את בואי כשאת מפנה את מבטך לאחור.
את קמה ומניחה את כף ידך על כובעך רחב השוליים כדי למנוע מהרוח לגנוב אותו מעל ראשך.
השמש מאחורייך קורנת דרך שולי שמלתך הדקה חצי שקופה
אני חונה ויוצא מהרכב
רק כמה עשרות מטרים ממך אני מבחין בחיוך המרוצה שעל פנייך
הנה הרגע לו חיכית זמן כה רב
וגם אני
את מתחילה לצעוד לכיווני
ואני לכיוונך
צעדים קצובים
את בחול הרך
אני על אדמת טרשים
לאט אבל בטוח
שם בתפר שבין רוך לקושי
בין ביטחון לספק
צעדינו נפסקים
הרגע הזה עכשיו קיים
מפריד בינינו מטר
אין מגע
את אומרת "היי"
אני משיב "היי"
את נראית נפלא
יותר מכפי שזכרתי
בדיוק ברגע שבו נדמה שהגלים הסוערים קופאים לשנייה קסומה על מקומם
משב רוח מתפרע מגלגל את המגבת שהשארת על החול
גם השמשיה נכנעת ונשכבת לנוח על החול
ואני מתנפץ אל בין זרועותייך בכל כוחי
סופג את נשימותייך אל תוכי
הרוח הפראית כבר לא יכולה לנו...