איזה סיוט!

הלכתי לי ברחוב הבוקר, פתאום שמעתי-

"הנה ההוא מהבלוג!" - מישהי שאני לא מכיר לוחשת בהתלהבות לשתי החברות שלה.

היא צעדה לכיווני בנחישות ושאלה אם אפשר להצטלם.

די התפלאתי כי זו היתה פעם ראשונה שלי אי פעם...

כלומר באמצע הרחוב...

כלומר שמישהי ביקשה ממני להצטלם איתה.

וזה רק כי אני כותב.

אני לא כוכב רוק, ולא שחקן קולנוע. בטח לא השתתפתי בתכנית ריאליטי.

 

קיצר הסכמתי מייד.

היא שלפה את הנייד שלה ודפקה לנו סלפי.

אני יצאתי חסר הבעה, היא עשתה פני ברווז.

מייד פרסמה את התמונה ושלחה לי בקשת חברות ("תאשר אותי")

ותייגה אותי ("תאשר את התיוג, נו תאשר!")

כתבה "תראו את מי מצאתי מסתובב בעיר שלי"

תייגה גם את שתי הממיות, הן מיד עשו לייק ושיתוף.

כל אחת מהן קיבלה גשם של לייקים ותגובות. בטוח לא בגללי כי מלא שאלו אותה עם מי היא מצולמת.

 

היא הציעה שנשב לקפה, אז זרמתי. לא ממש היו לי תכניות. גם הממיות זרמו איתנו.

היא עשתה צ'ק-אין בקפה, שוב תייגה אותי.

צילמה את הקפה, את העוגה. פרסמה גם את זה...

 

אח"כ הממיות חתכו ואנחנו המשכנו לכיוון הטיילת.

החוף היה מלא אנשים

חלצנו נעליים וטיילנו לאורך החוף

היא ציירה לב על החול הלח, צילמה והעלתה לאינסטגרם.

 

פתאום התקרבה לחוף סירת דייגים תאילנדית.

שני הדייגים הציעו לנו שייט חינם לקפריסין

שנינו קפצנו פנימה

אחרי כמה דקות נחתנו בחוף קפריסאי מדהים.

 

היא חיפשה חיבור Wifi כדי שתוכל לעדכן את הממיות. שימותו מקינאה.

מזל שהיא מצאה, כי היא לא נרגעה עד ששלחה ציוץ_

"מי אמר שגן עדן זה בשמיים?! אנחנו הגענו לשם עם סירה"

 

בקיצר גילינו שנפלנו על חוף הכל כלול. אפילו בגדי ים קיבלנו.

בארי מנילו שר שם "קופה קבנה" וכולם נראו מאושרים, איך לא?! בלי בגדים, בלי כיסים, בלי טלפונים. אני אומר לכם סוף הדרך!

רק שירה (עכשיו נזכרתי בשמה) הסתובבה עם סמרטפון

והיא צילמה. כמה צילמה... לא הפסיקה. אפילו את בארי פאקינג מנילו צילמה.

ופוסטים... ולייקים... כמה לייקים!

ואני אומר לה- שירה, עזבי את הטלפון, תביטי איזה יופי כאן!

והיא לא מקשיבה.

 

היינו רעבים אז הלכנו למזנון.

אני לקחתי צלחת. היא צילמה את הסושי וכל שאר המנות. גם את הקינוחים.

פוסט חדש מאוד מקורי נולד בפייס_ "החיים הטובים".

-תאכלי משהו שירה, עזבי את הטלפון.

-אז צלם אותי אתה.

 

הסכמתי רק כדי שתשתחרר קצת ותראה מה היא מפספסת.

צילמתי אותה והיא נראתה כל כך מאושרת.

אח"כ קראו לנו לקבלה ואז ליוו אותנו לחדר מפנק.

כמובן שזה הביא לשירה שוב את הקריז, אז החזרתי לה את הנייד והיא עשתה בוק לחדר.

הג'קוזי, המיטה, הנוף מהחלון.

שיחררה הכל לרשת וכתבה -"מי עושה חיים בדייט מהסרטים!!"

 

ביננו חוץ מהקטע האובססיבי שלה לחיות דרך העיניים של אחרים, היא היתה די מותק. ואם היא כבר קוראת לזה דייט, זרמתי איתה גם בקטע הזה.

כשהתעוררתי שירה כבר היתה בפול גז בצ'אט. דילגה בין הוואטסאפ והפייסנג'ר מספרת לכל העולם את עלילות היום.

היה כבר אחר הצהריים אז יצאנו מהחדר וישבנו על החוף.

החול היה לבן כמו סוכר. מזג האוויר היה כה נעים שזה היה מספיק מענג רק לשבת ולתת לבריזה ללטף את הגוף.

בקבוקים של בירה בדלי של קרח לידי ואני מתמסר לרגע וחולם בהקיץ.

אני מתעורר כשאני שומע את שירה מצחקקת כשהיא מעלה לפייס תמונה שלי מתרחדן על החוף. תייגה אותי, תייגה את קפריסין, אפילו את הבירה.

בנוסף עדכנה את הסטטוס שלה ל"במערכת יחסים".

 

אח"כ היו ריקודים על החוף, פירות על מקל, אלכוהול ומלא סוגים של קוקטיילים.

חגגנו עם שרשרות של פרחים עד אור הבוקר ושירה תיעדה ופרסמה "שירה ובועז קורעים את קפריסין".

 

למחרת לקחו אותנו לשדה התעופה כדי לעלות על הטיסה לארץ.

לא לפני שנתנו לכל אחד מאיתנו 300 יורו לבזבז בדיוטי-פרי.

 

אחרי מסע השופינג ששירה עשתה ב-600 יורו היא עמדה מחויכת עם כל השקיות שעליהן היו שמות מותגים. לא את כולם הכרתי אבל נראה שהיא דווקא כן, כי היא שוב ביקשה שאצלם אותה שם בטרמינל. היא כתבה בפייס על התמונה-  "קנאים, שלא מתים, סתם סובלים".

 

היא גם פתחה אירוע ציבורי בפייס "מסיבת סוף הקיץ עם ליין מהסרטים"

הזמינה לאיבנט את כל מי שהיא מכירה כולל אושיות פייסבוק וסלבס. אפילו את בארי מנילו הזמינה!

 

95 סטטוסים, 88 ציוצים, 550 תמונות בבריכה, בחוף, בחדר...

מהן 233 תמונות שלה. מתוכם 37 תמונות שלה עם בגד ים. 57 תמונות שלה עם בגד ים, מול המראה בחדר.

25 סלפים, חצי מתוכם עם שפתיי ברווז.

34 תמונות שלי, 25 שלנו יחד ו-6 תמונות של בארי מנילו.

 

5 דקות אחרי ההמראה הטייס מורה לכולם לשבת לחגור חגורות ולהתפלל כי אנחנו מתרסקים לים.

צרחות פאניקה,        

כולם נכנסים לפוזיצית חירום.

ראש בין הרגליים,

או מתחבקים...

או נפרדים אחד מהשני...

רק שירה קמה ממקומה ומתחילה לצלם.

אני צועק לה "שירה מה את עושההה?!"

היא לא שומעת אותי...

בום!

 

התעוררתי בבהלה בחדר החשוך, מצליל שבקע מהטלפון.

אני על המיטה, מזיע, אבל בחיים.

הנייד זרוק על הרצפה. מושיט יד ומרים אותו.

השעון מראה שלוש ושש דקות.

בפייסבוק לא חיכתה לי שום הודעה או תגובה

גם לא בקשת חברות או תיוג שעליי לאשר.

רק בוואטסאפ המתינה לי הודעה מלינוי-

"ער?"